התביעה ורקע כללי
1. התובע, יליד 22/04/51, קברניט באל-על וטייס בחיל האויר בעברו, עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה לצמיתות, מחמת שלילת רשיון הטייס כתוצאה מאיבוד הראייה בעין שמאל.
2. ביום 23/11/00, בעת שעבד כטייס באל-על, חתם התובע על הצהרת בריאות מקוצרת על פי דרישת הנתבעת, והצטרף לפוליסת ביטוח קולקטיבית לאובדן כושר עבודה שהוצאה על ידה לטייסי/עובדי אל-על. בהתאם לפוליסה התחייבה הנתבעת לשלם פיצוי חודשי בגין אובדן כושר עבודה מלא בשיעור 75% ממשכורת בסך 24,354 ש"ח לחודש וזכאויות נוספות דוגמת שיקום. עוד זכאי המבוטח, לפי תנאי הפוליסה, לשחרור מתשלומי פרמיה לאחר קרות מקרה הביטוח.
3. בחודש ינואר 2004, במסגרת בדיקות רפואיות תקופתיות, הוברר כי התובע איבד את הראיה המרכזית בעין שמאל. הוא קורקע מידית ע"י מינהל התעופה האזרחי, ורישיון הטייס שלו נשלל לצמיתות החל מיום 05/02/04. הואיל וכך, איבד התובע את מקצועו היחיד-טייס.
4. משפנה התובע לנתבעת בבקשה לקבל תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה, נדחתה תביעתו במכתב בו טענה הנתבעת כי הצהרת הבריאות שניתנה על ידו, ובה הצהיר כי הוא בריא הייתה לא נכונה, וזאת מחמת העובדה שסבל מבעיות עיניים שהחלו לפחות בשנת 1991 ובמהלך השנים הללו פנה לטיפולים רפואיים ואף קיבל טיפול תרופתי וטיפול לייזר טרבקולופלסטיקה.
טענות הצדדים
5. התובע טוען כי הצהרת הבריאות נכונה, ניתנה בכנות ותום לב, ואין לטענות הנתבעת כל בסיס זולת נסיון מקומם להתחמק מחובתה לשלם את התגמולים.
6. לטענת התובע, כטייס בחיל אויר ואחר כך באל-על, עבר בדיקות רפואיות תקופתיות תכופות, קפדניות ומחמירות, בדיקות שאינן מאפשרות, מטבע הדברים, למי שאינו בריא וכשיר- לטוס.
בפועל, במהלך שנים עובר להצהרת הבריאות, צבר כטייס קרב בחיל האוויר אלפי שעות טיסה פעילה וכך גם כטייס באל-על.
ממועד החתימה על הצהרת הבריאות, ועד לשלילת הכושר, טס ברציפות במשך 3 שנים.
7. לטענת התובע, הצהרת הבריאות שהתבקש למלא הוכתרה כ"הצהרת בריאות מקוצרת" כיוון שהיה ידוע לנתבעת כי טייסי אל-על עוברים בדיקות בריאותיות מידי שישה חודשים, ולכן היא הסתפקה בהצהרה זו, בה התבקש להשיב על 6 שאלות ועליהן בלבד, ולגביהן ניתנו תשובות נכונות ומלאות. עם החתימה על ההצהרה נחתם גם כתב ויתור סודיות רפואית והנתבעת יכלה לבדוק את מצבו הרפואי. בנסיבות אלו היא מנועה מלהתכחש לחבותה.
8. התובע אף טוען כי הואיל ואין בידי הנתבעת טענת הגנה של ממש, והתנהלותה הסרבנית מכוונת להתחמק מחבותה שלא כדין, מן הראוי לחייבה בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 (להלן: "
חוק חוזה הביטוח") ועוד הוא עותר להשבת פרמיות שנגבו ממנו שלא כדין, ביתר.
9. לטענת הנתבעת, פוליסת התובע בוטלה נוכח אי תשלום פרמיות החל מ-01/05 ומטעם זה כשלעצמו דין התביעה להדחות.
כן היא טוענת כי הואיל והתובע לא צירף חוות דעת מומחה אין לשמוע כל טענה שברפואה ביחס למצבו הרפואי בעת מתן ההצהרה. עוד היא טוענת כי אי כושר הוא ענין שברפואה המשתנה עם הזמן ולכן בהיעדר חוות דעת מומחה אין גם לדעת מה יהיה המצב בעתיד ולא ניתן לטעון לאי כושר עתידי ומטעם זה דין התביעה להדחות.
10. לענין הצהרת הבריאות, טוענת הנתבעת כי התובע הפר את חובת הגילוי, כי הצהיר הצהרה כוזבת בחוסר תום לב וכי הסתיר ממנה ביודעין ובכוונת מרמה את מצבו הרפואי לפיו סבל מבעיות עיניים עובר למתן ההצהרה ולכן היא פטורה מכל חבות בהתאם לסעיפים 7 ו-25, לחוק חוזה הביטוח. העובדה שבעת חתימתו על הצהרת הבריאות שימש כטייס פעיל, אין בה כדי לגרוע מחובתו לגלות לנתבעת את מצבו הרפואי לאשורו כגון גלאוקומה ו-CSR (Central Serous etinopaty) שבגינו קורקע זמנית בעבר מספר פעמים ואף קיבל טיפול רפואי.
לטענתה, אלמלא העלים את המידע אודות עברו הרפואי היתה מסרבת לבטחו ולמצער מסרבת לבטחו בתנאים לפיהם בוטח, היינו היתה מחריגה את ענין העיניים.
11. הנתבעת תמכה את הגנתה בתצהיר עו"ד אריה אריאלי סמנכ"ל ויועץ משפטי אצל הנתבעת (נ/9), בחוו"ד רופאת העיניים ד"ר רוזנבלט עירית, ובחוות דעת חיתומית של ד"ר חיים פרלוק.
12. עו"ד אריאלי וד"ר פרלוק ביקשו להדגים את נכלוליותו הסדרתית של התובע בכך שהצביעו על הצהרת בריאות נוספת שנתן לנתבעת, לפי הטענה ב-13/1/98, שגם בה, באופן עקבי וסוחף, מסתיר התובע מידע על בריאותו, ראיה ניצחת ל"שיטה ומעשים דומים" של התובע השקרן.
13. ד"ר רוזנבלט קובעת בחוות דעתה כי לפנינו אדם בגיל העבודה הסובל משתי מחלות עיניים כרוניות האחת גלאוקומה והשניה - CSR, שכל אחת מהן בנפרד עלולה לגרום עם השנים לירידה בראייה, בטיב הראייה ובשדה הראייה עד כדי עוורון. המומחית כותבת בחוות דעתה כי ה- CSR אובחנה בשנת 1980 והגלאוקומה בשנת 91. בנוסף נצפו אצל התובע אירועים חוזרים של CSR בשנים 82,84,91,94 ו-2004 בגינן קורקע כל פעם באופן זמני. מחלת ה CSR דרשה טיפול לייזר בתחילת שנות השמונים והגלאוקומה הצריכה טיפול תרופתי קבוע. מסקנתה המקצועית היא כי אין ספק שהתובע היה בסיכון גבוה לפתח הפרעות ראייה חמורות עד כדי עיוורון.